פסק-דין בתיק תא"מ 51832-06-12

1.         התובעת, חברה בע"מ, אשר מגדירה את תחום עיסוקה כמתן סיוע בבדיקה ומימוש זכויות המגיעות ללקוחותיה בגין מצב בריאותם, הגישה כנגד הנתבע תביעה כספית על סכום קצוב על סך של 23,526 ש"ח. התביעה הוגשה ביום 7.5.2012.

                        לטענתה, בחודש יוני 2002 או בסמוך לכך, פנה אליה הנתבע ובקש ממנה לקבל שרותי ייעוץ בקשר עם היתכנות מימוש זכויותיו במוסד לביטוח לאומי. התובעת הסכימה לסייע לו באיתור, איסוף והצגת המידע הנחוץ לשם כך ומתן ייעוץ בהתאם.

                        לטענתה, הצדדים חתמו על הסכם למתן שירותים, על פיו התחייב הנתבע לשלם לה בתמורה לשירותיה "סכומים שונים כמפורט בהסכם" (כך במקור - א.ר.). לאחר קבלת השירותים מהתובעת, שולם לנתבע ביום 17.3.2004 על ידי המוסד לביטוח לאומי, סך של 76,300 ש"ח. נטען, כי על פי התחייבותו בהסכם, היה על הנתבע לשלם לתובעת בגין השירותים שספקה לו, 15% מהסכום שקבל מהמוסד לביטוח לאומי. הנתבע לא שלם לה את הסכום הנ"ל, חרף פניותיה אליו. התובעת טענה, אפוא, כי הנתבע חייב לה סך של 23,526 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה.

2.         הנתבע הגיש התנגדות לבקשת הביצוע, במסגרתה העלה טענה מקדמית בדבר התיישנות התביעה. עוד טען הנתבע, כי התובעת לא סיפקה לו את השירותים להם התחייבה, היא לא ייצגה אותו בוועדות המל"ל, למרות שהייתה אמורה לעשות כן, ולא הכינה אותו לדיוני הוועדה. עוד טען, כי התובעת לא טיפלה בהכנת חוות דעת רפואית עבורו וכי כל פעולותיה הסתכמו בעזרה במילוי טפסים עבורו.

            הנתבע טען, כי שילם לתובעת סך של 1,464 ש"ח בפתיחת ההליך וכן, סך של 6,752 ש"ח עבור המענק שקיבל מהמל"ל. נטען, כי מעבר לכך לא פעלה התובעת עבורו בכל צורה שמזכה אותה בתשלום. עוד ציין הנתבע, כי הודיע לתובעת באמצעות בא כוחו על עמדתו לפיה, הוא אינו חייב לשלם לה דבר.

3.         ההתנגדות לביצוע התובענה נדונה בפני כבוד הרשם הבכיר ניר זיתוני, כאשר במהלך הדיון נחקר הנתבע על תצהירו. בהחלטתו מיום 7.1.2013 דן כבוד הרשם גם בטענת ההתיישנות אולם, כפי שיפורט להלן, הוא לא הכריע בה לגופו של עניין.

4.         הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר יוסי אנקונה, המשמש אחראי טיפול וגבייה אצל התובעת, ואילו הנתבע הגיש תצהיר עדות משלו. במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפני, נחקרו המצהירים על תצהיריהם והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. בנוסף, ניתנה להם הזדמנות להשלמה קצרה של סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

5.         שתי שאלות עומדות לדיון בתיק זה, האחת - האם התיישנה תביעתה של התובעת. השנייה - במידה והתביעה לא התיישנה, האם הפר הנתבע את התחייבותו כלפי התובעת והאם עליו לשאת בתשלום נוסף, מעבר לסכומים ששילם לה. כמובן, שבמידה וייקבע כי התביעה התיישנה, יתייתר הצורך לדון בשאלה השנייה.

שאלת ההתיישנות

6.         טרם דיון בטענת ההתיישנות לגופה, יש לסלק את טענתה המקדמית של התובעת לפיה, עניין זה הוכרע על ידי כבוד הרשם. עיון בהחלטתו של כבוד הרשם מיום 7.1.2013 מעלה, כי הוא אכן דן בשאלת ההתיישנות אולם, בסופו של דבר לא הכריע בה. בסעיף 7 להחלטה קיבל כבוד הרשם את טענת הנתבע כי התביעה הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות הרגילה. בסעיף 10 להחלטה מיום 7.1.2013 קבע כבוד הרשם, כי "בנסיבות שכאלו אני קובע כי יש ממש בטענת ב"כ התובעת לפיה יש לראות בגרסתו של הנתבע, הן במכתב מיום 23.6.04 והן בעדותו היום, כהודאה בקיום זכות במידה המצדיקה שלא לקבל את טענת ההתיישנות". המונח "יש ממש בטענה", אינו מעיד על קביעה פוזיטיבית. בהמשך, בסעיף 11 נרשם, כי "עוד יש לזכור כי בהליך זה נבחנת למעשה רק הגרסה של הנתבע. במצב דברים זה, אין כל ספק בשאלת קיומה של התיישנות וצריך לפעול לטובת התובעת שכן דחייה על הסף היא סעד דרסטי אשר יינתן רק במקרה בו אין כל אפשרות להגיע למסקנה לפיה התביעה לא התיישנה". לכאורה, האמור בסעיפים 7 ו - 11 להחלטה הנ"ל סותר את האמור בסעיף 10. מכל מקום, כבוד הרשם בחר בסופו של דבר לא להכריע בשאלת ההתיישנות ומשכך נדחתה ההכרעה בעניין זה, לפסק הדין.

7.         לצורך דיון בשאלת ההתיישנות, אפרט בקצרה את השתלשלות העניינים, שבבסיס המחלוקת בין הצדדים.

א.         אין מחלוקת כי במהלך חודש יוני 2002 (ההסכם אינו נושא תאריך אולם, הצדדים אינם חלוקים על כך) הצדדים התקשרו בהסכם שכותרתו "הסכם למתן שירותים", במסגרתו התחייבה התובעת לסייע לנתבע לברר ולבחון היתכנות למימוש זכויותיו במוסד לביטוח לאומי. הובהר במסגרת ההסכם כי התובעת אינה עוסקת במתן שירותים משפטיים וכי במידה והיא תזהה צורך בייעוץ כאמור, היא תהיה רשאית להציע לו ייצוג משפטי על ידי עורכי דין חיצוניים, עצמאיים, שאינם יועציה, ותעביר לידיהם את כל החומר שאספה לצורך הטיפול בעניינו. עוד הוסכם, כי התובעת תבחן את עניינו של הנתבע תוך היוועצות במומחים רפואיים, תבחן את גובה הנזק שנגרם לו, את החומר המוכיח את הנזק, את היקף הפיצוי שניתן לדרוש עבורו ותסייע לו בהערכות לקראת הליכים משפטיים והכנת חומר לשם כך.

            בתמורה, התחייב הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,464 ש"ח במועד חתימת ההסכם (אין חולק כי סכום זה שולם) וכן, שיעור של 15% בצירוף מע"מ מהכספים ו/או הגמלאות שיקבל, וזאת תוך 30 ימים מיום שתקבע זכאותו.

בסעיף 7 להסכם נקבע, כי במידה והנתבע ימנה עורך דין על פי המלצת החברה לטפל בעניינו, כי אז שכר טרחתו של עורך הדין ישולם לו ישירות כמפורט בנספח עקרונות שכר הטרחה שצורף להסכם.

ב.         נספח א' שכותרתו "עקרונות שכר טרחת עורך דין" קובע מנגנון לתשלום שכר טרחת עורך הדין, במידה והנתבע יפנה לקבל שירותיו.

ג.          התובעת ערכה עבור הנתבע את טופס התביעה למוסד לביטוח לאומי והגישה אותו עבורו (עמ' 1, שורות 27 - 28 לפרוטוקול בפני כבוד הרשם מיום 7.1.2013). טרם כינוסה של הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, שוחח נציג התובעת עם הנתבע טלפונית על מנת לרענן את זיכרונו ולהכין אותו לוועדה (עמ' 2, שורות 2-4 לפרוטוקול הדיון מיום 7.1.2013).

            אין חולק, כי הוועדה הרפואית מדרג ראשון של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי נותרה לנתבע נכות בשיעור של 5%. הנתבע קיבל תגמולים בסך של 38,150 ש"ח ושילם לתובעת סך של 5,280 ש"ח (כולל מע"מ). סכום זה, בצירוף סך של 1,464 ש"ח (כולל מע"מ), מהווה 15% מסכום התגמולים, בדיוק על פי ההסכם.

ד.         בהמשך, הוגש ערעור על החלטתה של הוועדה מדרג ראשון של המוסד לביטוח לאומי. בניגוד לטענתו של הנתבע לפיה, הוא שטיפל בנושא הערעור לבדו, הוכח כי מי שהכין את הערעור עבור המערער הינו עו"ד גבריאל צדוק (עמ' 15, שורה 1 לפרוטוקול מיום 6.6.2013). מנגד, לא נסתרה טענתו של הנתבע לפיה, מעבר לניסוח כתב הערעור, לא ביצע עורך הדין פעולה נוספת, הוא לא נפגש עם הנתבע, לא שוחח עמו ואף לא הנחה אותו לקראת כינוסה של הוועדה לעררים. בנוסף, לא נסתרה טענתו של הנתבע לפיה, מעבר להעברת המסמכים לעו"ד צדוק, התובעת לא ביצעה פעולה כלשהי בקשר להגשת הערעור, נציגיה לא שוחחו עם המערער ולא הנחו אותו.